isfrutar (:

המסעדה השלישית הטובה בעולם לשנת 2022, שכולה בישול מולקולרי, משחקי מרקמים, טעמים והפתעות. ארוחה מפתיעה בת למעלה מ-30 מנות שחובה לראות!

לכולנו יש מסעדות שתמיד חלמנו להגיע אליהן. כאלה שראינו באינספור סרטוני יוטיוב, תוכניות טלוויזיה ופרקים בנטפליקס, מסעדות שמוגדרות כחלום ולרוב גם נשארות כך. ובכן, ברוכים הבאים לאזור החדש באתר שלי בו אפרסם את סיקורי אותן מסעדות אייקוניות, חלומיות ומעוטרות בכוכבי מישלן שגם אני חלמתי להגיע אליהן, והחלטתי להגשים את החלום!

הראשונה תהיה מסעדת דיספרוטר (Disfrutar), אחת מחוויות האוכל המיוחדות שהיו לי אי פעם. משמעות השם דיספרוטר בספרדית הוא "להנות", ואל תטעו לרגע מהחזית המתעתעת או השם המבדר (וכן, הסמיילי הוא חלק משם המסעדה), כי מדובר במסעדה שדורגה ממש השנה כמסעדה השלישית הטובה ביותר בעולם, בעיטור שני כוכבי מישלן (ולדעתי השלישי קרוב מאוד). רגע לפני שאתחיל חשוב לומר המסעדה הזו שונה לגמרי מכל מסעדה אחרת שאני מכיר, הן ברעיון ובמה שהיא מנסה להעביר, שהוא הרבה יותר מאוכל, והן באוכל שמוגש.

המיקום: ברצלונה, ספרד

את דיספרוטר מנהלים שלושה שפים שהיו בעברם השפים של מסעדת 'אל בולי' האגדית, מסעדה אייקונית בספרד שהמציאה ופיתחה את כל תחום הבישול המולקולרי לרמות אחרות לחלוטין. מאז, 'אל בולי' נסגרה, ושלושת השפים הענקיים חברו יחד ליצירת מסעדה שתגדיר מחדש את חוויית האכילה ותכניס אליה סקרנות, ריגוש, פחד והמון רגשות שלא באים לידי ביטוי בדרך כלל. כלומר, במסעדה הזו תוכלו למצוא אוכל לא נורמלי (תרתי משמע) שמפתיע בכל פעם מחדש. כדורים נוזליים שמתפוצצים, אוכל שנמס בפה, דברים שנראים מתוקים אך הם מלוחים ולהפך, מרקמים מיוחדים ועוד. מקווה שאתם מוכנים לצלול עמוק פנימה …

דיספרוטר, מתחילים להנות!
במסעדה ניתן לבחור אחד משני תפריטים (מבלי לדעת באמת מה מוגש באף אחד מהם), כל אחד מהם בסדר גודל של 27-35 מנות. תפריט קלאסי – מורכב ממנות אייקוניות במסעדה, מומלץ לאלו שמגיעים בפעם הראשונה (ביניהם, אני), ותפריט פסטיבל – חדשני ועונתי, מנות שמוגשות היום וייתכן ומחר לא יופיעו בתפריט יותר. כך או כך, בתחילת הארוחה מקבלים "תפריט" שהוא פירוט הרגשות, החוויה, הערכים והמסע שנעבור במהלך הארוחה. לאחר שקוראים הכל במשך מספר דקות, ומבינים שהפעם זה עומד להיות שונה, מתחילים בחגיגה!

לפתיחה, ורדים ופטל, שתי ספירות ורדים – כדורים שקופים שמתפוצצים בפה בנוזל קר ומרוכז בטעם טבעי של ורדים. על עלה הכותרת העליון יש מיץ פטל מרוכז ומזוקק שהקפיאו בצורת ליצ'י. פתיחה מרעננת, מקררת וכיפית. לצידה, הונחה קערה ובה אבנים שחורות קטנות. כאשר המלצר סובב בחוזקה את הקערה עלה מתוך האבנים הסלק שיוצא מהאדמה – מרנג סלק פריך וקליל כמו אוויר, בטעם מרוכז ואינטנסיבי של סלק טרי. מבחוץ, היה מפודר באבקת יוגורט שהעניקה חמצמצות ממכרת וניגוד מושלם לסלק המתקתק והאדמתי!

בשלב הזה הגיע המלצר אל השולחן והסביר שלצד אחת המנות הבאות יוגש סיידר תפוחים. בדרך כלל הסיידר הספרדי הוא מיץ תפוחים שעובר התססה שיוצרת בועות עדינות במשקה והופכת אותו למוגז. הפעם, לקחו מיץ תפוחים טהור והכניסו אל מיכל עם קרח יבש. הבועות שנפלטות הופכות את המשקה למוגז באופן הכי עדין ונעים שיש. בנוסף, הבעיר המלצר שבבי עץ והניח את הכוס, מה שהעניק לה ארומה מעושנת מדהימה שתלך מושלם עם הסיידר.

המנה הבאה היא אחת מהקלאסיקות הייחודיות ביותר לדיספרוטר – פאנצ'ינו, לחם סיני מאודה או מטוגן. הטוויסט כאן הוא שבכלל לא מדובר בבצק אלא בתערובת מוקצפת ואוורירית מאוד (שנעשית בסיפון, כמו של קצפת) שטוגנה בשמן עמוק לשלמות ומולאה בשמנת חמוצה והמון קוויאר בלוגה יוקרתי. ה"לחם" פריך מבחוץ, מעט מלוח ואוורירי ברמות לא הגיוניות מבפנים (בכל זאת, זו קצפת), ובתוכו שמנת חמוצה מעט חמצמצה וקוויאר קרמי ומתפוצץ. אם לא היו עוד 30 מנות לפניי הייתי מוכן לאכול עוד עשר כאלה. פשוט וואו.

ואם המנה הקודמת לא הדגימה את רמת היצירתיות של החבר'ה בדיספרוטר (ואנחנו רק מתחילים, כן?) קבלו את המנה הבאה – ענן חמאה. בתחתית קרוסטיני דקיק ופריך עם קוויאר בלוגה (שנחשב למובחר והיוקרתי בעולם), ומעל הכל – בועות מוצקות של חמאה מעושנת. לאחר שניסיתי לצוד את הסודות הסתבר שהתהליך הוא המסת החמאה, עישון, הקצפה במכונה מיוחדת ואז הכנסה למקפיא מאוד חזק בעזרת כף. כך, הן אמנם מוצקות ויציבות אבל נעלמות כמו מוס שהוא אוויר במגע עם הלשון, ומשאירות ענן חמאתי מעושן. טירוף!

המנה הבאה, מרעננת חך קלילה – מנגו טרי שהושרה במעט וויסקי וגירדו מעליו פול טונקה טרי, זרע שחור מדרום אמריקה שמזכיר בטעמו מעין שילוב של וניל, קינמון, שקדים, מרציפן וציפורן. אגב, הוא גם לא חוקי לשימוש בארה"ב משום שהוא רעיל בכמות גדולה. בתחתית – מעין רביולי פריך ומתפצח מבצק שקוף, ממולא בקרם נוזלי, קטיפתי וחזק מאוד של אגוזי מלך מקורמלים ואגוז מלך פריך ומומלח. לי הביס הזכיר בטעם את הפקאנים המסוכרים מפעם, וזה היה אחד הביסים הטעימים ביותר בארוחה כולה. לעצום עיניים ולתפוס את הראש.

עכשיו, זמן לעלות דרגה ברמת היצירתיות והמורכבות של המנות! (כן, רק התחלנו)

המנה הבאה הייתה מילפיי (שנקרא גם נפוליאון \ קרמשניט) אבל כמו שלא ראיתם מעולם. הקינוח המסורתי הוא בצק עלים פריך ומקורמל שמסודר בשכבות עם קרם וניל עשיר. כאן, הוא בגרסה המלוחה עם בצק עלים שבכלל עשוי מ … פרמזן. מלית הקרם שניט עשויה מגבינת אידיזאבל ספרדית (Idiazabal) שמגיעה מחבל הבאסקים. הבצק הוא מוס קליל ואוורירי של פרמזן שייבשו, אפו וקרמלו, והמרקם שלו ממש זהה לבצק עלים אמיתי. מנה גבינתית, מקורמלת, מפתיעה ומלאת אוממי – כמה שזה היה טעים!

גספצ'יו – כולנו מכירים, מרק עגבניות ספרדי קר ומפורסם. ה"לחם" בתמונה הוא למעשה מוס גספצ'יו עגבניות מאוורר וקר מאוד (הצלחת מגיעה קפואה כקרח). במלית יש קרם שמזכיר גלידת גספצ'יו, ובכל המנה הזו חסר את אחד הרכיבים הבסיסיים והחשובים ביותר, מאלו שמעניקים למרק הקר והמפורסם את מרבית הרעננות והאיזון שלו – החומץ. לכן, לצד המנה, המלצר הגיע יחד עם כוס רחבה וריסס לתוכה מעט חומץ שרי מיושן 25 שנה. ההנחיות – להריח את החומץ ולקחת את הביס. החומץ האגרסיבי "נשאר באף", ולמרות שלא אוכלים אותו פיזית, ה"גספצ'יו" ממש משנה את טעמו ומרגיש כאילו יש חומץ בפנים. ומעבר לכך, הגספצ'יו הקפוא הזה פשוט נמס במגע עם הלשון, זה כנראה הגספצ'יו הכי קר ומיוחד בעולם.

ממשיכים בגרסה של דיספרוטר לטאפאס הראשון שהומצא והכי קלאסי – החילדה.
במקור החילדה היא שיפוד קטן ועליו נעוצים זיתים, אנשובי מוחמצים ופלפלים מעט פיקנטיים מוחמצים. ביס בועט, מלוח, חומצי, פיקנטי, מריר ומפוצץ בהרבה מאוד שמן זית. בגרסת דיספרוטר מניחים על השולחן את תמונת המנה המקורית, ומעליה את הצלחת החדשנית (כבוד למקור כבר אמרנו?) – שתי חתיכות דג מקרל מדהימות ורכות כמו חמאה (כי האנשובי לא בעונה), ובמרכז הצלחת זית. אבל, אם כבר הבנתם את הרעיון, ברור לכם שזה לא זית אלא מעטפת פריכה ומתפצחת שאוכלים בביס אחד, והפה מתמלא בנהרות קרם זיתים אגרסיבי, בועט, חומצי, מלוח וטעים בטירוף. סביב הצלחת יש עוד תוספות שכולן סביב החומציות, המליחות והכבישה – ג'לי חומץ, צלפים ופסיפלורה שמעניקה טאץ' פירותי מדהים. אדיר!

למנה הבאה הוגשה לי אחת ממנות תפריט הפסטיבל – מאפה אובלט.
המאפה היפהפה, הזהוב, האוורירי והפציח הזה הוא למעשה פיצה ללא גלוטן שעשויה מחומר יפני מיוחד מאוד, האובלט. למעשה, מדובר בדף האכיל הדק והעדין ביותר בעולם (עשוי מעמילן תפוחי אדמה, סויה ושמן). הוא נטול טעם לחלוטין ונמס מיד במגע עם לחות ולו הקטנה ביותר. כאן, יצרו (איכשהו) מהדף השקוף, הכל כך עדין והדקיק כמו שערה מאפה פריך, זהוב, מתפצח ואוורירי, בתצוגת תכלית של טכניקה ויצירתיות. מעל, קרם תפוח אדמה ראטה חלק, חמאתי וקטיפתי, פטריות פורצ'יני טריות שבושלו בקונפי ונפרסו דק כמו נייר וקוויאר שמן זית שמתפוצץ בפה.

ובדיוק כשחשבתם שראיתם הכל – תגלו ששתי המנות הבאות הן טמפורה. במיקרוגל.
כן כן, גם אני הגבתי אותו הדבר. מסתבר שבדיספרוטר החליטו לבדוק האם ניתן לצפות ו"לטגן" דברים בטמפורה מבלי להשתמש בשמן עמוק אלא במיקרוגל בלבד (והם ניסו למעלה מ-50 סוגי מיקרוגלים לצורך זה). הדבר היחיד שאני יכול לומר זה שהתוצאה פשוט מדהימה!

הביס הראשון היה מחטי אורן (עלי העץ עליו גדלים אצטרובלים) שמצופים במעטה פריך, קראנצ'י, מתפצח ומלוח באופן מושלם, שגם הוא לא מכיל גלוטן אגב אלא עשוי מאורז דביק. יש לביס הזה טעם אדיר של יער ואדמה וטכניקה מיוחדת מאוד. הביס השני היה עלה פורצ'יני (רק שאלו פטריות ואין להן עלים) – הבלילה עשויה גם היא מאורז ובמיקרוגל, אך כאן, במקום המים השתמשו בקונסומה (ציר צלול) מרוכז ועוצמתי מאוד של פטריות פורצ'יני. למעשה, הביס הזה הוא רק הבלילה הפריכה, ואין בתוכה כלום. על החלק האחורי מרחו קרם חמאה עשיר וקטיפתי שעשוי מפורצ'יני והמון חמאה. מלוח, חמאתי, פריך וחלומי, בלי טיפת שמן!

עוד רגע ומסיימים עם המנות הראשונות (מקווה שאתם בקצב), ועכשיו – מנה שמדגימה את הכוח האדיר במטבח המולקולרי. יש כאן הרבה מעבר לטריקים אלא הפיכת חומרי גלם למשהו שבלתי אפשרי לעשות בדרך אחרת, וזו כל הנקודה. העיגול שמונח מעל הביצה הוא חלמון נוזלי, קרמי וקטיפתי, שטוגן בשמן עמוק, והציפוי שלו פריך, מלוח ומתפצח. זה כשלעצמו דבר מטורף לגמרי. נותנים ביס בחלק העליון והפריך ושופכים את החלמון אל קליפת הביצה, בה מסתתר ג'ל מרוכז וחם מאוד של פטריות פורצ'יני. אוכלים את שארית החלמון המטוגן עטוף במעטה המתפצח (עוד ביס של עצימת עיניים ונשימה עמוקה), ומרימים את הג'ל יחד עם החלמון. קטיפתי, קרמי, וג'ל הפורצ'יני פשוט נמס בפה והופך לציר מרוכז וחלומי. טעים ברמה מגוכחת!

המנה הבאה הייתה ראש אספרגוס חלוט ומבושל למידה מושלמת, ועליו, מיץ מנדרינות מרוכז ואגרסיבי מאוד, שדורש צמצום 25 ליטר מיץ ליצירת הכמות שאתם רואים על הצלחת. המשך האספרגוס הוא למעשה סורבה אספרגוס לבן, קרמי ועדין, עטוף ברצועות אספרגוס מעט פריכות. בצד, אבק אגוזי מקדמיה ופרח סמבוק שחור (Elder flower) קפוא שמכינים בחנקן נוזלי לצד השולחן וצריכים לאכול מיד. הרעיון הוא להתחיל מהסורבה העדין בשילוב האבקות שנעלמות בפה, מה שמרגיע מאוד את החך. בסיום, לוקחים בביס אחד את קצה האספרגוס ומיץ המדרינות המרוכז, החמוץ והמתוק. שוק וצמרמורות בכל הגוף. מבריק.

ועכשיו, מתחילים להתקדם אל עבר המנות העיקריות, וזה גם הזמן לדבר על טכניקת המולטי-ספירה הייחודית והמתקדמת שהומצאה בדיספרוטר. ה"נחש" הירוק בתמונה הוא עיגולים קטנטנים (ספירות) ממולאים בפסטו בזיליקום נוזלי, שפשוט מתפוצצים בפה. כל אלו מחוברים במעטה שקוף ודקיק שבקושי רואים, ממש יחידה אחת. עוד על הצלחת – קוביות חמות של צלופח מעושן ופרוסות דקיקות, שמנות מאוד ושקופות של פנצ'טה (בטן חזיר כבודה), קרם פרמזן חם, קוביות פרמזן מיושנת וצנוברים ופיסטוקים קלויים לשלמות. תוסיפו לזה את ספירות הפסטו שמתפוצצות בפה ומתבלות הכל בפסטו נוזלי ומדויק. מנה וואו!

לא אהרוס את ההפתעה שלפני המנה הזו, אבל זה למעשה – לחם בצל.
מדובר במעין מוס קפוא ואוורירי מאוד, שהוא בערך 95% אוויר (וחובה לאכול בביס אחד, אחרת הוא פשוט נעלם). במגע עם הלשון כל הדבר היפהפה הזה והקפוא הזה פשוט נעלם ומשאיר טעם מדויק של לחם בצל מופלא. לא טעם של לחם ולא טעם של בצל, אלא ממש ממש טעם של לחם בצל. מנה מדהימה וייחודית ברמות שמילים לא יצליחו לתאר.

ובדיוק כשחשבתי שראיתי הכל – הגיעה הקרבונרה.
מסורתית, מדובר בפסטה אייקונית מרומא ובה קוביות גוואנצ'לה (לחי חזיר משומרת), גבינת פקורינו רומאנו, חלמונים, פלפל שחור ומי פסטה. בדיספרוטר – הפסטה היא לא פסטה, אלא ציר שקוף של חמון איבריקו, זן החזיר הכי נחשב ויוקרתי (נחשב לוואגיו והקובה ביף של החזירים). מאותו חזיר יוקרתי מייצרים ציר ארומטי שמייצבים ומעצבים לצורת פסטה פנה, ואפילו המרקם מדויק ומרגיש כמו פסטה. מעל ה"פסטה" מזלפים קצף קרבונרה אוורירי ועדין מאוד, שבעצם מכיל את החלמונים והגבינה. מערבבים כמה שפחות לשמירת האווריריות ומגישים עם עוד פקורינו ופלפל שחור. התוצאה היא קרבונרה בטעמים אינטנסיביים ומרוכזים יותר, רוטב מוקצף, אוורירי ומלטף, ובכלל, חוויית אכילה שלא דומה לשום דבר. כמה יצירתיות!

ועכשיו, זמן לסלט. אמרתי לכם שהארוחה הזו לא רגילה!
מימין, עוגיית פולבורון (Polvoron) שהיא עוגייה ספרדית מסורתית לחג המולד מחבל אנדלוסיה. המרקם שלה הוא פריך, רך ובעיקר אבקתי, והיא נעשית מאגוזים. כאן, העוגייה עשויה מעגבניות ויש לה טעם פשוט אדיר של עגבניות טריות. מעל, קוויאר שמן זית שמרטיב ומעדן את הביס האבקתי והופך אותו למיוחד מאוד. משמאל, "סלט נוזלי" – בחלק העליון של הכוס קצף מרוכז וטהור של עגבניות ומתחת קרם מאוד אוורירי ממלפפונים. כששותים מתגלות הפתעות בתחתית הכוס שמסודרות כך שיופיעו בכל לגימה מחדש – ספירה מלאה בשמן זית נוזלי, קוביות של ירקות מוקפאים. מנה מיוחדת מאוד, יצירתית ומפתיעה, שמשתנה בכל לגימה.

לאחריה הוגשה מנת טרטר בשני חלקים: (1) כף ובה קונסומה בקר (ציר צלול) מרוכז מאוד, עוצמתי וסמיך, שבושל במשך כמה ימים, ולא דומה לשום דבר שניסיתי. (2) בקר חי מגאליסיה (צפון ספרד) שנקצץ ידנית, לצד קצפת קרה של פלפל ירוק פיקנטי, לחם חלול ופריך מאוד ורוטב בקר מרוכז, קטיפתי ועוצמתי אפילו יותר מהקונסומה. קצפת הפלפלים הייתה בהחלט מרעננת ומגניבה. הבקר היה מעט לעיס אבל מלא טעמים. עוצמות טעמים מדהימות!

עכשיו, מגיע תור אחת המנות הכי יפות שראיתי, בשילוב שלא דמיינתם אי פעם שיעבוד, אבל הוא מטורף – טארט טאטן תירס וכבד אווז. במקור, פאי תפוחים עם בצק בתחתית ושכבת תפוחים מקורמלים ומסודרים יפה מלמעלה. בגרסת דיספרוטר – התחתית היא מעין קרקר פריך מאוד ודק כמו נייר, מתקתק וקרמלי. מעליו פטה אווז קרמי ועשיר, ומעל הכל – מולטי ספירות של תירס מתוק (זוכרים את הטכניקה ממנת הצלופח והפסטו?). זה אמנם נראה כמו תירס, אך זה נוזל עוצמתי בטעם טבעי ומדהים של תירס טרי. הקרקר מתפצח ומלא בטעמי קרמל, הפטה חמאתי, עשיר ומעט מתקתק, והספירות מתפוצצות בפה ומזרימות נהר נוזל תירס סמיך, מרוכז וטבעי. וואו, שילוב טעמים מהפנט. מי דמיין שתירס וכבד אווז יעבדו יחד?

למנה העיקרית – יונה בסגנון פילביל מקסיקני.
לרוב מבשלים במקסיקו בשר חזיר בסגנון פילביל, והרכיבים העיקריים איתם הוא מוגש הם כוסברה, פלפלים חריפים ותירס. בגרסת דיספרוטר החלבון הוא חזה יונה רך בטירוף, עסיסי מאוד ובטעם עמוק של ציד (גילוי נאות – פעם ראשונה שטעמתי יונה). לצד הבשר רוטב פלפלים ארומטי, שמן כוסברה, ספירה ענקית ונוזלית של תירס (בטעם אחר לגמרי מאלו במנה הקודמת) ותירסים צעירים צלויים. מנה שונה במנעד טעמים מרענן, ועשויה לשלמות!

ושנייה לפני הקינוחים, כמה מילים על טכניקה ייחודית שמפתחים כאן בדיספרוטר להוצאת האלכוהל מיין. כן, קראתם נכון. מלצר הגיע אל השולחן עם מתקן ועליו המון מבחנות ומספר בקבוקי יין והסביר שלפני כשנתיים ניסו לחשב את כמות האלכוהל שמקבלים בצימוד היין של המסעדה. כשהבינו שמדובר בכמות אלכוהל אדירה, החלו לעבוד על טכניקה יוצאת דופן להוצאת האלכוהל מיינות ולא על ידי חימום, הרתחה ואידוי. כלומר – ניתן לקחת כל יין שבעולם ולהוציא ממנו את האלכוהל, אך לשמור על הטעם זהה. טעמתי יין אחד רגיל ואחד "ללא אלכוהל" (כן נשארת כמות כמעט אפסית) ואני יכול לומר שהטעם שלהם היה זהה לחלוטין. פשוט גאוני כיצד מנצלים את המטבח המולקולרי לשיפור החוויה בכללותה. מדהים!

ועכשיו, שלב טרום הקינוחים, וברור לכם שגם כאן הדברים מעניינים במיוחד …
הקינוח הראשון מבוסס על הויסין, רוטב סיני שמורכב מפולי סויה מותססים, שום, חומץ, צ'ילי ועוד. בדרך כלל נהוג להגיש את הרוטב לצד ברווז צלוי ובשרים. במנה הזו יש גרניטה (מעין ברד איטלקי שנמס בפה) ממלפפון, קצפת נענע, שומשום שחור פריך, קוביות ג'לי מרוטב הויסין, מלפפונים מוחמצים קלות ועוד פיסות בצק מומלחות ופריכות שטוגנו בשמן עמוק. פשוט פיצוץ מוח. מנה מרעננת, מקררת ומרגיעה שנעה על המנעד של בין מלוח למתוק. רק על המנה הזו מגיע להם לקבל את כוכב המישלן השלישי!!

הקינוח הבא היה אחד כזה שבכנות פחות התחברתי אליו (ובארוחה של כל כך הרבה מנות זה הגיוני ובסדר), אבל, חיבור הטעמים כאן היה באמת לא יאומן, והכל התחבר לטעם אחד הרמוני ומדהים. חשוב לי שתבינו שאפשר להעריך את הטעמים והעבודה שנעשתה במנה מסוימת גם אם לא אהבתם אותה. הגליל החיצוני דקיק מאוד ופריך ועשוי מיוגורט ומנטה. במרכז הגליל קרם חצילים חלק וקר מאוד (ספק גלידה) ומסביב רוטב פלפלי פיקיו (Piquillo) – פלפל צ'ילי מתוק, ארומטי ונפוץ מאוד בספרד. בצד, עוד קצת יוגורט חמצמץ ועלי מנטה. מנה שהייתה פחות לטעמי, אבל נעשתה כאן עבודה מדהימה מבחינת שילוב הטעמים והטכניקות.

הקינוח הבא גם הוא הפתיע אותי מאוד, והיה אחד הביסים המוצלחים בארוחה –
קורנטו (טילון) שומשום שחור – החלק החיצוני הוא וופל מלוח, פריך, מתפצח ודק מאוד. בתוכו קרם קר מאוד (שוב, ספק גלידה) של שומשום שחור, ומעל, כמו שניתן לראות בתמונה – זרעי שומשום שחור קלויים וקצת פתיתי מלח. אבל היי, בטילון כמו בטילון צריכה להיות הפתעה בתחתית. כאן, החלק התחתון של הטילון היה מלא בתותים לבנים רכים, מתוקים, מעט חמצמצים וחמאתיים. שלבו אותם עם גלידת השומשום השחור האגוזית והוופל המתפצח והמלוח וקיבלתם ביס לא פחות ממהפנט. אפשר לעשות עוד עשרה בטייקאווי?

הקינוח האחרון בהחלט (לפני הפטיפורים, לא לדאוג) הוא אחד מהסמלים של דיספרוטר – קינוח הפלפלים. הפלפל האדום (משמאל) הוא למעשה מוס שוקולד מריר חם ומעט פיקנטי, ששילבו בו פלפל חריף. מעליו, קצת פתיתי מלח שמאזנים את הטעמים החזקים. הפלפל הירוק (מימין) הוא מוס שוקולד חלב, קר מאוד, ששולבה בו מנטה. מעל הכל זולף גם שמן זית מעולה שאיחד את כל הטעמים האלה באופן מופלא. כידוע לכם – זה שילוב טעמים שאני קצת פחות מתחבר אליו, אבל גם זה קינוח חכם ומיוחד, ובעיקר מפתיע!

בשלב הזה, אחרי כל כך הרבה מנות, ברור לכם שצריך לפתוח כפתור ולהבין איך לנשום (וזאת בניגוד למיתוס שממסעדות מישלן יוצאים רעבים), אבל אז … המלצר אמר שיש עוד כמה פטיפורים קטנים, והמפלצת הזו הגיעה לשולחן. יש כאן שישה פטיפורים קטנטנים שפזורים על פני המודל המרהיב הזה: (1) צמר גפן מתוק ונמס בפה עם קקאו הולנדי טהור מעל, (2) שוקולד חלב בצורת בוטן ופרלינה בוטנים מלוח עם סוכריות קופצות, (3) פרלין שוקולד לבן מקורמל ובתוכו יין קינוח נוזלי ומוגז, (4) סלע שוקולד מריר, יוגורט ומנטה טרייה, (5) מרשמלו וניל בעבודת יד עם פטל טרי, (6) עוגת אלמוגים מאצ'ה (תה ירוק יפני) ויוזו (פרי הדר יפני) קפואה שנמסה בפה.

שורה תחתונה:
בקצרה – אני מבין למה המסעדה הזו דורגה כמסעדה 3# בעולם.

בהארכה – האוכל בדיספרוטר פשוט מיוחד, מרגש, שונה, חווייתי ומפתיע, בכל מנה מחדש. השירות מקצועי ויוצא מן הכלל, אבל עדיין מצליח לשמור על טוב טעם ואיזון ולהיות מלמד ומהנה, בדיוק כמו שהתכוון המשורר. הסכו"ם מוחלף בכל מנה ומלווים אתכם לשירותים, אך עדיין יש בדיחות, הומור וקלילות, והשירות מתמקד בחוויה של האורח ולא בשום שטויות אחרות. מדובר בחוויית האוכל הכי מיוחדת ומרגשת שהייתה לי מעולם, ואם באתי עם ציפיות גבוהות – דיספרוטר פשוט ריסקו את המדד, בכל מנה מחדש. שווה כל יורו ומומלץ בכל רמה. בשל השירות המאוזן כאן, המחיר ההוגן (מאוד) והאוכל היחסית ידידותי – בעיניי היא מושלמת כחוויית מישלן ראשונה. רק, אני לא בטוח שתצליחו לאכול באחרות אחר כך, כי זו באמת חוויה פנומנלית. אין מילים.

  • דיספרוטר ידועים בקצב הוצאת המנות המהיר שלהם, וכשתסעדו כאן יבקשו מכם להודיע למלצר מנה אחת או שתיים מראש לפני שתרצו ללכת לשירותים או לעשן. אחרת, המנות פשוט ממשיכות לזרום בלי הפסקה. וכן, יוצאים מפוצצים. ממש!

כמה זה עלה?
מחיר ארוחת הטעימות לאדם (27-35 מנות): 235 יורו
שני בקבוקי מים מינרליים: 6.5 יורו
סך הכל (כולל שירות): 265 יורו לאדם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: