Noma

5 פעמים המסעדה הטובה ביותר בעולם, רשימת המתנה אינסופית ושף אחד אגדי שהשפיע על כל עולם הקולינריה המודרני. הסיקור המלא ממסעדת נומה, קופנהגן !

אינסוף מסעדות יש בעולם, והמספרים גדלים מיום ליום כמו פטריות אחרי הגשם. ובכל זאת, יש מסעדות בודדות שהן אייקון, אגדה, מוסדות קולינריים של ממש, שמעבר להיותם מפורסמים – משפיעים על כולם הקולינריה באופן משמעותי. זה הזמן להעביר לכם את החוויה המלאה שלי מהמסעדה שזכתה לא פחות מ-5 פעמים בתואר המסעדה הטובה ביותר בעולם כולו. המסעדה האגדית שהיא חלומו הגדול של כל איש אוכל ופודי, זו ששינתה את הקולינריה והשפיעה על מסעדות בכל העולם.

לנומה יש קסם, אופל, דרמה ואופי שלא דומה לשום מסעדה אחרת. אני מודה, לא פשוט להעביר טעמים שלא ניסית מעולם, מרקמים שלא דמיינת שקיימים וחוויה קסומה כמו נומה – אבל אעשה כמיטב יכולתי להכניס אתכם אל תוך החוויה. מתחילים!

המיקום: קופנהגן, דנמרק

נומה היא מסעדה אגדית שנמצאת בעיר הנורדית קופנהגן, והיא אחת המסעדות המפורסמות והמעוטרות ביותר בעולם. מדובר במסעדה שמשום שזכתה 5 פעמים בתואר הטובה בעולם – הכניסו את החוק שמסעדה שזכתה פעמיים לא תוכל לזכות יותר אלא תוכנס אל היכל התהילה העולמי בו יש רק 8 מסעדות בכל העולם (ונומה ביניהן, כמובן). גם השגת המקום לנומה היא באמת בלתי אפשרית. רשימת המתנה של עשרות ומאות אלפי סועדים מכל העולם, וחודשים שלמים שהמקומות אליהם נגמרים בתוך פחות מדקה!

רנה רדזפי, השף של נומה, הוא זה שלמעשה הכניס לעולם הקולינריה המודרני את כל עולם ההתססות, השימור וניצול חומרי הגלם, שהן טכניקות שגורות מאוד במטבח הנורדי (דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורבגיה ושבדיה). בשל הקור ומזג האוויר הקיצוני נהוג לשמר ולהתסיס חומרי גלם שונים כדי שיהיו זמינים לכל אורך השנה. הטכניקות הללו, שפותחו ושודרגו בנומה לרמת אמנות, החלו לחלחל אט אט אל מסעדות בכל העולם. בהרבה מסעדות יוקרה (וכאלו שגרתיות יותר) תוכלו למצוא אלמנטים מותססים ומשומרים, אז דעו שסביר להניח שההשראה הזו הגיעה מכאן, מנומה, שהיא באמת מכתיבת הדרך, הידע והאמנות של עולם הקולינריה המודרני. בנומה גם נעשה שימוש בחלקי ירקות, פירות, עשבים, עצים, פקעות, אגוזים, קליפות ושאריות של כל דבר שאפשר לדמיין. לכן, יש בארוחות כאן חומרי גלם שימושיים ויחודיים שאין בשום מקום אחר בעולם. בכל כמה שבועות יוצא צוות המטבח ללקט בעצמו את עשבי התיבול, ואפילו המים שמוגשים במסעדה מופקים מגזעי עצים.

התפריט של נומה שואב השראה מעונתיות, ולכן, הוא מחולק לשלושה תפריטים שונים (שמשתנים כל הזמן), על פי עונות השנה. גם העיצוב במסעדה משתנה על פי העונה. מחודש מרץ ועד מאי זוהי עונת האביב, של פירות הים. בחודשי יוני – ספטמבר עונת הקיץ – תפריט הפירות וירקות. התפריט המעניין ביותר בעיניי, וזה שתראו כאן, הוא זה שמוגש בחודשי החורף של אוקטובר – פברואר, עונת החורף של הציד והיער!

בין רחובות קופנהגן הקפואה, על שפת היער מצד אחד והאגם מהצד השני שוכנת לה הממלכה הקסומה שנקראת נומה. צועדים בשביל המואר, מריחים את העצים, מרגישים את הרוח וצופים בברבורים שוחים להם במים. נכנסים אל תוך החממה הירוקה והמחוממת, מקבלים כוס תה רותח ונושמים עמוק לפני הכניסה אל המבנה המרהיב. חלל שקוף עם תאורה חמה, וחזית מבנה עצומה שמעוטרת במאות קרני איילים (בהשראת תפריט החורף). הדלת הקסומה נפתחת ונכנסים אל העולם הקסום של נומה, לא לפני שכל צוות המסעדה יברך אתכם לשלום בכניסה פנימה. בנומה סועדים בכל ערב 75-85 סועדים בלבד, כאשר הצוות מונה למעלה ממאה עובדים!

רוב התפריט הנוכחי מבוסס על אייל הצפון, שנפוץ, ניחשתם – באזור הקוטב הצפוני. האיילים מגיעים שלמים ובנומה מקצבים אותם ומשתמשים ב-100% מהחיה (גם בחלקים שלא תצפו להם, מבטיח). מעבר לשלושת כוכבי המישלן נומה מחזיקים גם בכוכב מישלן ירוק, שמסמל דגש על ערך הקיימות – אפס בזבוז חומרי גלם וניצול מיטבי. קרני האיילים הן הקישוט למבנה והפרווה בתוך המסעדה. בארוחה, כיאה לעונת הציד, נעשה שימוש גם בדוב, ארנבים וחזירי בר, לצד פירות וירקות חורפיים, אך הדגש הוא באמת איילי הצפון. אני מזהיר – יתכן ותיאורי המנות יהיו קצת קשוחים לחלק מהקוראים, אבל אני לא ממליץ לוותר אלא לקרוא הכל!

התפריט שאכלנו כולל 16 מנות יחודיות, מורכבות ומושקעות ברמה יוצאת דופן. לצד כל התפריט ניתן לבחור צימוד של יינות תואמים, או, את האופציה היותר מעניינת בעיניי – צימוד מיצים. כלומר, התאמה לא אלכוהלית של מיצים שונים למנות. אלו לא עוד מיצים רגילים מתפוזים או ענבים, אלא מיצים מורכבים ומותססים שמבוססים על אצות, פטריות, פירות, תה, עצים ועוד. מדובר באמנות בפני עצמה, ואין המון מסעדות בעולם שמציעות אופציה כזו. לכן, הפעם, הלכתי על זה עד הסוף!

לפתיחה הפשוט מטורפת – לב של אייל הצפון.
פיסות הלב נצלו בגריל פחמים יפני, והיו רכות ברמה לא נורמלית – פשוט נמסות בפה. בצד היה מעין איולי קרמי מחמאה מזוקקת שמבוסס על ורדים וג'וניפר (ערער, פרי קשה מאוד מעץ ברוש שנפוץ ברחבי אירופה). אין סכו"ם ולכן נאלצים לאכול כפי שהתכוון המשורר – תופסים ביד חתיכה וטובלים ברוטב, מדהים.

לצד המנה הגיע גם המשקה הראשון – תה יסמין קר ועדין עם לינגוברי (פרי יער שמזכיר חמוציות) ועץ שדר. עדין, מיוחד מאוד, ועובד מדהים עם טעמי הורדים והגריל!

ואם בפרובוקציה עסקינן, למנה השנייה הגיעה הגולגלת של האייל. כן, פיזית הגולגלת. היא אמנם נקייה לתפארת, אך אין ספק שמדובר במחזה לא פשוט. הופכים את הגולגלת ובתוכה מסתתרת המנה – רפרפת (מעין פודינג) קרמית וחמאתית שעשויה מפטה מח של אייל הצפון, ג'ל ערמונים עדין ואגוזי ואבקנים פריכים של ורדים, שמעניקים פריכות מיוחדת וטעם פרחוני, מתקתק ועמוק של ורדים. ביס מיוחד בטירוף!

המנה הבאה בעצם שמה במרכז הבמה את הפירות והירקות של עונת הקיץ, שעוברים שימור ונאכלים לאורך החורף הנורדי הקפוא. עגבניות ותותים משומרים מהקיץ, ויניגרט פטריות ועץ אורן, אצטרובלים מוחמצים פריכים ושמן מבשר ארנב. התותים מתוקים בצורה בלתי רגילה (וגם חמוצים מאוד) וכך גם העגבניות במנה, כך שכמעט ולא ניתן להבדיל ביניהם. דפי האצטרובלים הפריכים מוחמצים, והויניגרט והשמן מעניקים למנה טעם עוצמתי מאוד של יער. מדובר במנה שלא דומה לשום דבר שאכלתי אי פעם, במנעד טעמים שמעולם לא ניסיתי. חמוץ מאוד, מתוק, מלא בטעמי יער ואוממי עוצמתי. פשוט מנה פנומנלית. ולמען הסר ספק, אלו כמובן לא תותים רגילים כמו שיש לנו בארץ, אלא תותי קיץ מתוקים וחמוצים מאוד שהם כמעט כמו ממתק ובמרקם שמזכיר פטל אדום!

לאחריה – לשון אייל הצפון שבושלה בחמאת אצות ונצלתה בגריל פחם יפני עם רוטב לימון מרוכז ופרחי אצטרובלים מוחמצים. בשר הלשון היה מעט יותר לעיס, אבל עדיין רך מאוד ביחס ללשון. יש לבשר מתיקות טבעית ועדינה מחמאת האצות (לצד מליחות ימית נעימה), חומציות מרעננת (מהלימון והפרחים) וטעם יערי ואדמתי עוצמתי מפרחי האצטרובלים הפריכים למעלה. וואו!

בגזרת המיצים הוגש מיץ ייחודי מאוד שעשוי מאצות, פטריות שאנטרל ופלפל אנצ'ו מקסיקני. ממש מרגישים במיץ את המליחות הימית העדינה, האדמתיות מהפטריות והסיומת הפיקנטית מהפלפלים, והוא מחמיא לשתי המנות האחרונות באופן מדהים!

שתי המנות הבאות סבבו גם הן סביב האייל, בדרכים שונות וחריגות, יש לומר.

טרטר אייל – שתי פרוסות עבות של פטריית פורצ'יני טרייה ויפהפייה, וביניהן טרטר שעשוי מפילה אייל מיושן בשעוות דבורים (מה שמעמיק את הטעמים ומונע התחמצנות). מרימים את המנה כמו כריך, הפורצ'יני מתפצחת ופריכה, כמעט כמו פרלין שוקולד, ובתוכה בשר אייל רך, חמאתי ועדין, עם נקודות קרם חלמונים קטיפתי ועשיר מחלמונים בגארום פטריות, וויסקי וחמאה מעושנת. מעל כריך הפטרייה ישנה אבקת תיבול ייחודית שמכילה לא פחות מ-18 סוגי תבלינים – כמהין טרי, הל, ורדים ועוד. היא מעניקה בעיטה מטורפת של אוממי וטעמים שמדגדגים את כל הפה. לצד המנה הוגש גם ציר ערמונים ופטריות קר עם קוביות פטריית כמהין שחורה טרייה, צנונית צהובה מוחמצת, פרוסות פטרייה דקיקות, אורן ועוד. בהחלט לא רגיל לטעום מרק קר של פטריות שככל שלועסים טעמי הפטריות בו מתחזקים, אבל אי אפשר להתווכח על כך שמדובר בהגשה סופר מיוחדת ולא שגרתית!

את המנה הבאה תיארו המלצרים כ- "סלט אייל הצפון חם".
מדובר בנתח מסתורי של אייל הצפון שעובר ניקיון יסודי, השרייה בנוזל פטריות ובישול תחת וואקום בדאשי (ציר אצות) ופטריות מותססות. לאחר מכן, הבשר נפרס דק ומעורבב יחד עם סוגי חיטה סקנדינבית, פסטו "יער" (מחלקי עצים ועלים שונים), עלי אורגנו טרי, זרעי חרדל מבושלים קלות, גרעינים פריכים, ממרח חלמונים מעושנים, ממרח חמוציות וממרח צ'ילי. מדובר במנה מורכבת, מלאת טעמים ומרקמים מיוחדים, בעיקר בזכות העובדה שנתח במנה הזו הוא בכלל איבר המין של אייל הצפון. המרקם הזכיר שילוב בין שומן נמס בפה לסחוס מעט לעיס, ולא, המלצרים לא היו מציינים שזה הנתח אלמלא הייתי שואל. אבל, זה כבר עניין אחר שאתייחס אליו בהמשך!

בגזרת המיצים הוגש לצד המנה הראשונה תה אולונג יפני מעושן קר מהכפר יאמאזווה, ליד העיר אוסקה שביפן. לצד המנה השנייה הוגש מיץ של חבושים מותססים 5 שנים וזרעי שומר. מיץ פירותי מאוד ובתיבול עדין שהחמיא לטעמי היער, הים והאוממי שבסלט!

שתי המנות לאחר מכן היו באמת מופלאות.

הראשונה – עלה וביצה.
או בקצת יותר פירוט, מבחוץ – עלה רמזון (שום) מוחמץ וכבוש בשומן חזיר בר. מבפנים – ביצת שליו שעברה כבישה קצרה ועישון עדין מאוד. לוקחים ביס אחד מופלא. עלה הרמזון פריך, מתפצח, חמוץ ועם טעם עדין של השום. בעוד השיניים מנסות לחדור לתוכו – חלמון השליו הנוזלי, הקטיפתי והמעושן פשוט מתפוצץ בפה. מנה באמת מטורפת!

לצד המנה הוגש תה חם שהוא שילוב בין לפסאנג סואוצ'ונג (תה סיני שמיובש – מעושן מעל מדורות עצי אורן) לבין תה פואר (תה סיני מותסס). עמוק, חמצמץ ומעושן – מתאים למנה כמו כפפה ליד!

המנה הבאה הייתה משהו שלא ראיתי, טעמתי או דמיינתי.
קוביות דלעת מאודת, אבקת דלעת מעושנת ומיובשת בתהליך ארוך שנעשה ביפן (בדרך כלל נעשה על דגים להכנת קאצובושי, הם היחידים בעולם שעושים את התהליך הייחודי על פירות וירקות), ממרח עגבניות מיובשות, לדר (כמו גומי עדין ומתוק – חמוץ) של קסיס לבן, קצף של תה יסמין וחמאה עם מי חיטה מעושנת. הדלעת רכה ואדמתית, העגבניות מעניקות מתיקות, לדר הקסיס לבן מעניק חמיצות עזה מאוד, ואת הכל עוטף ניחוח מעושן – חמאתי – אדמתי מהדלעות וקצף החמאה והתה. אין מילים לתאר עד כמה זה טעים ומיוחד!

לצד המנה הוגש מיץ של גרניום (עשב תיבול לימוני וארומטי מאוד), אורן וקמבוצ'ה תה לבן, שמותסס עם פטריות ושמרים. לימוני, קריר, מרענן, אדמתי ומדגדג את כל החך!

על מנת להרגיע את החך לקראת המנה הבאה הגיעה המנה העדינה והמיוחדת הזו- אגוזי לוז טריים וקלויים קלות, שמנת רכה מוקצפת, קוויאר שחור צרפתי מדג חדקן לבן וויניגרט אגוזי לוז. האגוזים רכים וכמעט חלביים, ויניגרט אגוזי הלוז מעצים את הטעם אפילו יותר, השמנת הקרירה והאוורירית כמו ענן מעשירה עוד יותר, והקוויאר? ובכן, הכי טוב שאכלתי אי פעם. עוצמתי, במליחות עדינה, סופר קרמי ונמס בפה.

ואז, הגיעה המנה הזו, בהשראת קינוח ה – Æbleskiver הדני.
במקור, מדובר בקינוח מסורתי של פנקייקים קטנים עם מרקם פנימי רך ונמס שקצת מזכיר פודינג. הפעם, הבלילה הוחלפה באחת מלוחה ובתוכה שומן דוב (כן, מה שקראתם) ופטרוזיליה. מעליה הונח טוויל דקיק ופריך מאוד שעשוי משומן דוב. ביס פריך, רך ועשיר שפשוט נמס בפה. ואם לרגע חשבתם שזה הסוף – חכו לתוספת. על הכפית הזו מונח קרמל מלוח, מרוכז ועוצמתי מאוד שעשוי מציר דוב, ומעליו – נמלים, שמעניקות פיצוצי חמיצות יחודיים ושוברות את העושר. רדזפי ידוע בכך שהוא משתמש בנמלים לתיבול האוכל שלו, גישה שזכתה לאינסוף ביקורות נוקבות מצד אחד וחיוביות מצד שני. בנוגע למנה, ממש אפשר להרגיש בקרמל את הטעם העמוק של הבשר וכל ירקות השורש של הציר. מדובר בליקוק אחד עוצמתי ברמת הרעד בגוף, באמת לא נורמלי.

ורגע לפני מנת הביניים האחרונה – הסבר קצר על קמבוצ'ה ו- סקובי!

בנומה נוהגים להשתמש המון בקמבוצ'ה, התססה של תה כלשהו יחד עם בקטריות ושמרים, שמפתחת טעמים יחודיים ולעתים התססה (כמו במשקה מוגז). הסקובי הוא למעשה מעין משטח התרבית הג'לטיני של הבקטריות והשמרים שמשמשים לייצור הקמבוצ'ה, והוא זה שמככב במנה הבאה!

המנה הזו היא בדיוק מהסוג שדמיינתי כשניסיתי לחשוב איזה אוכל מוגש במסעדה הטובה ביותר בעולם. הסקובי מופיע בה בשתי דרכים – כקרם וכדפים הלבנבנים – שקופים. בנוסף, יש כאן את פרי הוורדים (כן, יש לורדים פרי) לאחר שהוחמץ ונצלה, עיגולי תפוח חורף, ציר צלול וקר מאוד של קמבוצ'ה תה יסמין וחבושים ופרחי אצטרובלים צעירים מוחמצים. פרחי הוורדים מתקתקים – חמצמצים ועם ניחוח גחלים עדין. הסקובי מעניק טעמי אוממי עוצמתיים ומרקם לעיס ממכר, התפוחים מעניקים פירותיות ופריכות, וציר הקמבוצ'ה והחבושים בתחתית מותסס עד לרמת המוגז, כמו הממתקים המוגזים שהיו נמכרים פעם. מנה מתוקה, חמוצה, פירותית, קרה ומלאת אוממי וטעמים מוגזים. מהפנטת!

למנה העיקרית – נתח כף (נמצא בשוק) של אייל בר צלוי לשלמות בגריל פחם יפני, לצד עלה גפן מוחמץ. בצד, מעין רוטב ברביקיו משודרג (שלא מזכיר כנראה אף רוטב ברביקיו שאכלתם) שעשוי מפטריות ואצטרובלים. תופסים חתיכה ביד, טובלים ברוטב ומתענגים. בשר רך וקצת לעיס, אבל עם טעמי בשר מטורפים ועמוקים מאוד!

לצד המנה הגיע גם טארטלט פריך ודק כמו נייר שעשוי משזיפים מותססים, ובתוכו קרם פטריות פורצ'יני ופרוסה יפהפייה של פטריית כמהין חורף שחורה טרייה. פריך, מתקתק, עם טעמי פירות ואדמה חזקים מאוד. מדהים!

בגזרת המיצים הוגש מיץ ייחודי שעשוי מוורדים וסלואו ברי – פרי יער ממשפחת הוורדים שהוא סוג של הכלאה בין דובדבן לאוכמניות. את פרי היער המיוחד הזה חייבים לקטוף מיד לאחר השלג שמפשיר, אחרת הם מרירים ולא באמת אכילים!

לפתיחת הקינוחים הוגשה המדהימה הזו – ג'לי קלאוד ברי (עוד פרי יער ייחודי ממשפחת הוורדים), לדר שזיפים חמוץ וחלב אגוזי לוז. על הקערה מסביב יש תערובת תיבול עוצמתית מאוד של עלי ורדים ואוכמניות. הג'לי עדין ופירותי, לדר השזיפים מספק חמיצות חזקה מאוד, חלב אגוזי הלוז מעניק טעם חלבי ואגוזי, כמעט חמאתי, ותערובת התיבול היא בעיטה עוצמתית מאוד של טעמי ורדים, חמיצות, פירותיות ותבלינים!

בגזרת המיצים הוגש מיץ שעשוי משזיפים ומזרעי אנג'ליקה, צמח שעשוי להיות רעיל אם לא מייבשים את הזרעים שלו היטב. גם המיץ הזה הבליט באופן מדהים את המנה בזכות טעמי השזיפים וזרעי האנג'ליקה, שהעניקו טעם מתובל וארומטי מאוד שהזכיר הכלאה בין קינמון עדין לפלפל שחור!

לקינוח השני הגיע קערה שעשויה משעוות דבורים ובתוכה גלידת זעפרן עוצמתית וחלקה, עם שכבות שוקולד מריר מתפצח ורוטב נוזלי שעשוי מליקריץ ופרג. טעמי הזעפרן כאן חזקים מאוד, והשילוב יחד עם הליקריץ, הפרג והשוקולד המריר הוא באמת מופלא, ובעיקר מפתיע.

מדובר בקינוח טעים מאוד, אבל "רגוע" מאוד יחסית לעומת הקינוח שהיה הביס האחרון בארוחה. נר. הנר האכיל הזה עשוי מפאדג' שוקולד וקרמל. אם אתם תוהים למה הצבע האדום, ובכן, מהסיבה הפשוטה שהקרמל הזה מבוסס על הדם של אייל הצפון. מאפשרים לפתיל להיכבות לאט, מה שמחמם ומרכך את הפאדג' המשוגע הזה ומעניק לו טעם מעט מעושן. בפה, הוא מרגיש כמו הכלאה בין פאדג' שוקולד לסוכריות קרמל מעושנות. לא מרגישים את טעם הדם, אלא כן יש טעם יחסית עמוק ומיוחד מאוד. חתיכת סיומת דרמטית לארוחה דרמטית!

שורה תחתונה:
מסעדת נומה (שכמעט מרגיש לי מעליב לקרוא לה מסעדה, אני מודה) היא הרבה מעבר לעוד מקום שבו אוכלים. מעבר לפרובוקציות, אינספור התארים, נתחי הבשר האקזוטיים והעיצוב היפהפה – יש כאן עוד הרבה מאוד מסרים שחבויים בין השורות. יש בנומה אהבה אמיתית למקום ואמנות יוצאת בדופן בתהליכים עתיקים וחדשניים, פשוטים ומורכבים, וכאלו שלא דמיינתם שבכלל רלוונטיים לאוכל. תוכלו למצוא בנומה הכל, מטכניקה עתיקה של צלייה בתוך גזעי עץ על פחמים ועד ליוצר רטבים היפר-סוני עתידני (שעובד במהירות של פי 5-25 ממהירות הקול) או מכשירים חדשניים שנדמה שנלקחו מהחלל, שמסוגלים "לחלץ" כל טעם מכל חומר גלם ולהפוך אותו לנוזל. יש כאן אמנם ארוחה שכוללת אמנם "רק" 16 מנות, אך יש בה אלפי חומרי גלם ומאות שלבים, כמעט כאילו לקחו גאון משוגע לדבר בשם רנה רדזפי, נעלו אותו במעבדת המזון הכי מתקדמת בעולם, עם חומרי הגלם הכי איכותיים בדנמרק, ואמרו לו – גש לשחק.

הבעיה היחידה שראוי לציין כאן בעיניי הוא תיאורי המלצרים של המנות. בעוד כל מנה מורכבת מהרבה אלמנטים, תהליכים וחומרי גלם מיוחדים, אנשי השירות מגישים אותן ואומרים, למשל – סלט אייל חם עם חיטה וגרעינים. כמובן שאני לא מצפה לרמת הפירוט שהצגתי כאן (ואליה הגעתי אחרי תחקור עשרות מלצרים ונבירה בפלטפורמות של נומה ורנה רדזפי), אבל כן ראוי לציין את האלמנטים החשובים והתהליכים. למשל, במנת הדלעות, רק לאחר שאכלתי והרגשתי משהו מעושן שאלתי את המלצר, והוא שלף לפתע את מגש הדלעות המיובשות וסיפר על התהליך הייחודי ביפן. במנת הסקובי, רק לאחר שאלות ובירורים – הגיע עם הצנצנת להדגים. למה לא לעשות את זה לפני הגשת המנה? כשמשקיעים כל כך בתהליך – ראוי לפרט עליו, ולו ברמה המינימלית ביותר ולפרט את האלמנטים שבמנה. הדברים רלוונטים מאוד בעיניי, מלבד במנות כמו איבר המין של האייל או נר הדם, בהן אני בעד שהסועדים יאכלו קודם ושהצוות יפרט לאחר מכן במה היה מדובר, בכדי למנוע רתיעה. בכל אופן, אני סבור שפירוט ראוי על הרכבי המנות ותהליכים יעצימו את החוויה בכמה מונים, וגם יגרום לסועדים להעריך הרבה יותר!

עם זאת, האוכל בנומה מרגש, שונה, ייחודי, אפל, מסתורי ובסופו של יום – באמת טעים. יש כאן חומרי גלם מקומיים ויחודיים, מרקמים שהפה לא מצליח לפענח ומנעדי טעמים שהחך צריך כמה ימים כדי להתאושש מהם (בקטע הכי טוב שיש). מדובר בלונה פארק קולינרי אמיתי שבמעמד הארוחה אי אפשר באמת להבין עד כמה הוא מופרע. זו חוויית אוכל שאני ממליץ לכל אוהב אוכל באשר הוא לנסות. רק תזכרו שהיא נסגרת בשנת 2024, כן?

כמה עלה?
תפריט חורף – הציד והיער (16 מנות): 3,500 קורונה (1,750 שקלים)
צימוד מיצים (8 משקאות): 1,300 קורונה (650 שקלים)
מים לאורך הארוחה: 50 קורונה (25 שקלים)
סך הכל (כולל שירות): 5,000 קורונה (2,500 שקלים לאדם)