במעבד מזון שמים את הבצל, הקישוא, השום, שמן הזית ופרוסות הלחם. מרסקים במשך 2-3 דקות עד קבלת מחית חלקה ואחידה, שמעבירים אל קערה גדולה. פנימה, נוסיף חצי מכמות הבשר ונערבב היטב. לאחר מכן, נוסיף את החצי השני ונערבב מעט, רק עד לאיחוד. כך, נמנע את פיתוח החלבון בבשר ונקבל כדורי בשר רכים ונמסים בפה, ולא מסטיקיים וקופצניים יחסית. מוסיפים פנימה את פירורי הלחם, הפלפל והמלח ומערבבים מעט לאיחוד.

מחממים תנור לחום מקסימלי (במקרה שלי 250 מעלות) ומרפדים בנייר אפייה. מחלקים את התערובת לכדורי בשר בגודל בערך 30 גרם, מגלגלים בעדינות ומסדרים ברווחים בתבנית. מזלפים מעל מעט שמן זית ומכניסים להשחמה בתנור, למשך 5-10 דקות. כך, נקבל צבע על כל כדורי הבשר במקביל ובמינימום זמן, במינימום סיכון להתפרקות (במקום לטגן בסבבים).

במחבת גדולה, בחום נמוך, שמים את שמן הזית והשום. המטרה היא להכניס את טעמי השום אל תוך הרוטב, מבלי שיהיו בו שיני השום עצמן. מטגנים במשך 4-5 דקות, עד שהשום מבעבע ומעט זהוב. מוציאים השום, מוסיפים פנימה את העגבניות ומביאים לרתיחה עדינה.

כשהרוטב רתח בעדינות מוסיפים פנימה את הסוכר, הפלפל והמלח, ומבשלים בחום בינוני למשך 10 דקות. כשכדורי הבשר מושחמים - מוסיפים אותם בעדינות אל תוך הרוטב. בעזרת כף מוזגים בעדינות מעט רוטב על הכדורים ומבשלים 3-5 דקות לאיחוד עדין של הטעמים.

מגישים את כדורי הבשר חמים עם פטרוזיליה קצוצה ובזיליקום טרי, ומתענגים מכל ביס, ניתן להגיש גם בתוך כריך גדול. אני אוהב כמו שהם, ולנגב את הרוטב בלחם טוב !

הבהרה בעניין הספגטי - באיטליה אכן קיימת מנה של כדורי בשר ברוטב עגבניות (Polpette con Sugo) ומנה של ספגטי ורוטב עגבניות. האיחוד של שתי המנות יחד הוא המצאה אמריקאית מהגרים איטלקיים באמריקה (תלוי את מי שואלים), ובאיטליה, למעט למנה ספציפית באברוצו (מחוז באיטליה, ממזרח לרומא), היא לא קיימת !